שלומי תמיד נזכור ונתגעגע לחיוך ולמבט שלך שהיה מלא כבוד ואהבה לאנשים במיוחד למבוגרים ממך כשרואים את הבנות שלך לוטם ולידר ואת חיוכם מיד נזכרים בך את האהבה שלך לחקלאות ולגינה תמיד שנפגשנו החלפנו חוויות על דשא ובננות תמיד נזכור אותך לעד משפחת כהן איילה ואהרון שחר ויפית שרון ליאת ולירוי הקטן,
משפחת משה
"לשלומי היקר כשישבתי לכתוב לך בספר האורחים, אני עדיין מתקשה להאמין שזה אמיתי. ניראה שזה חלום בלהות ,מיד תיכנס עם החיוך המבויש והמקסים שלך ותאמר "מה קרה לכם מה עצבות הזאת , אני פה תחיכו" ותצחק בקול פרוע. שלומי ממש בהתחלה שעוד היכרנו אותך,אמרנו לך שאלינור היא גם הבת שלנו "דיר בלק" וכמובן אתה מאוד אהבת את הקשר, , כפי שאתה יודע אנחנו הסבא והסבתא השלישים ,בנותייך הן ממש נכדותיי. "בחיידק" הזה כל משפחתי נדבקה יעקב ,עידן ויערית . השמחות שלכם היו שימחותינו, הבשורה הרעה שהתבשרנו הפכה להיות אסנונו הפרטי,מאז שרק הלכת ………… עצוב לנו בפנים בתוך הנשמה כאב שלא היכרנו מעולם. כפי שאתה צופה עלינו ממעל אנו עוטפים את משפחתך באהבה בכל זמן וכל אפשרות . שלומי היקר, אתה שם למעלה , תנוח על משכבך בשלום ותשמור על כולנו מהמרום ,אנו נמשיך לשמור על משפחתך מכאן .ביתך לוטם חגגה אתמול יום הולדתה ה- 4 שלה אנחנו מאחלים לה עד 120 , שהיה לה הרבה נחת ושלוה בלב, שתשלח לה הרבה אור, חיוך והמון שימחה בלב.כפי שאתה ואלינור רציתם לתת. למשפחת מנסורה היקרה , שלא תידעו יותר צער אוהבים אתך מאוד ומאד מתגעגעים יעקב רותי עידן ויערית
TONY BEN ABU
"I KNEW SHLOMY FROM ORT BIALIK I VE SEEN HIM ALL THE TIME HE WAS ALWAYS SURROUNDED BY HIS FRIENDS, SOME HOW THROUGH A FRIEND I DISCOVERED WHAT HAS HAPPENED TO SHLOMY MY HEART GOES TO HIS WIFE ELINOR AND TWO DOUGHTERS, I SEND YOU THE BEST WISHES SO YOU WILL NEVER EXPIRIENCE SORROW AGAIN, IF I CAN BE OF HELP NOW OR IN THYE FUTURE PLEASE CONTACT ME MY EMAIL ADDRESS IS: TONYDVORA@MSN.COM OUR CONDOLANCES TONY & DEBORAH BEN ABU
ליאורה ודקר אליה
"אנו כאמור מתגוררים בארצות הברית , עקבנו בדריכות אחר הטילים הרבים שנפלו בחיפה ובכלל בארץ, כל טיל שנפל התפללנו שלא יהיו נפגעים. התבשרנו בבשורה הקשה ששלומי (בעלה של אלינור המקסימה) נהרג על ידי טיל במוסך הרכבת……. אלינור היא ממשפחתו של דקר בעלי. קשה היה לנו לעכל את הבשורה המרה. כאבנו את כאבכם מרחוק, הבנו שמשפחה מקסימה נהרסה בין רגע……….עצוב וקשה לעכל זאת. היום שאנו רואים את האתר המרגש ומלא התוכן אנו מבינים יותר ויותר, ששלומי היה בחור משכמו ומעלה. אבא ובעל מקסים. עם דמעות בעיניים וכאב רב בלב, אנו רוצים לשלוח את תנחומינו למשפחה , שלא תדעו עוד צער. ולך אלינור יקרה!!!! היי חזקה למען הבנות המקסימות שלך. לא קל, אבל מנחמת העובדה שיש לך הורים ומשפחה מדהימה, חמה ותומכת (משפחת אלפון), באמת משפחה מיוחדת, שיהיו בריאים. אנו שולחים לך ולבנות חיבוק חזק ואוהב, ומבקשים ממך להיות חזקה למען שלומי. בפעם האחרונה שראינו אותו זה היה לפני שעזבנו את הארץ ב"טנטורה" היינו יחד עם אהרון ואיילה ומשפחתך, הפנים הקורנות והמחייכות של שלומי לנגד עיננו. אנו בטוחים שלומי שומר עליכם שם מלמעלה, ורוצה לראות אתכם ממשיכים בשגרת החיים. שלא תדעו עוד צער
מכל הלב ליאורה ודקר.
יערית משה
"הוא היה אדם שכולו אהבה.
לעיתים הייתי יושבת עם אלינור לפני ששלומי היה חוזר מהעבודה.
שלומי היה נכנס הביתה בקריאות "פליצי" ו"פיצי" שמות החיבה שלו ללוטם ולידר, הן מצידן היו רצות אליו, מחבקות ומנשקות את האבא הגדול והחזק שלהן. ושלומי, בחור ענק פיזית ונפשית, היה משתטה, צוחק וקופץ איתן. ואז, באותם רגעים, העיניים של שלומי השתנו, אין יותר עייפות ותשישות, במקומן הגיעה האהבה. שלומי הסתכל על הבנות כדבר הכי טוב שקיים. הוא הסתכל עליהן כהתגלמות השלמות.
כך הוא גם הסתכל על אלינור.
שלומי לא היה אדם שאהב להפגין את אהבתו בראש חוצות, הוא היה אוהב לבד, אינטימי. הוא לא בזבז את האהבה שלו בלהראות החוצה, הוא הקדיש את כל האהבה שלו לאלינור וכך האהבה הייתה הרבה יותר חמה, אוהבת, גדולה ומאירה.
הוא היה אדם שכולו אהבה.
יהי זכרו ברוך
עמיחי אלפון
"שלומי,
אתה יודע, מאז שהלכת יש הרגשה באוויר של משהו חסר. משהו גדול, משהו חזק.
וזה נותן הרגשה של כאילו לא הספקנו ליהנות ממך מספיק שיש עוד הרבה לחוות.
כשהיית כאן אני חושב שלא הערכנו אותך בכלל. לא משנה מה נתנו או כמה נתנו זה לא מספיק היית צריך לקבל הרבה יותר ואני חושב שכמה שלא ניתן לך, לעולם לא נגיע למה שאתה נתת לנו. אפילו בלי ששמנו לב.
ורק עכשיו שהלכת אנחנו מרגישים בזה.
מרגישים כמה חסר השלווה שלך, החיוך, המבט, הרצינות ובעיקר האמיתיות שלך.
אתה יודע אני זוכר את הפעם ראשונה שראיתי אותך ונפגשנו..
אני זוכר שאלינור אמרה שהוא יבוא תראו איך הוא מזכיר את ואן דאם..
אני זוכר שהיה חורף, ולבשת טרנינג שחור עם פס בצדדים בצבע אדום ולבן של דיאדורה..
יש לי תמונה בראש שלך יושב עם אלינור בכורסא הזוגית אצלנו בסלון.
תמונה לא זזה, שלך מחייך בביישנות..
ושלומי כששמענו את הנפילות שלקחו לנו אותך, לא רצה בראשנו אפילו המחשבה הכי קטנה ששלומי הגדול הלך, זה לא עבר בראש אפילו!
ואני זוכר הייתי בצבא והרדיו פעל ואז כתב שטח עלה לשידור ואמר שנפל במוסך הרכבת. ואני בתמימותי בכלל חשבתי שנפל במוסך רגיל שנקרא בשם מוסך הרכבת.
ואז פתאום כאילו משהו ניער אותי וקלטתי שאתה עובד במקום שנקרא ככה!
וניסיתי להתקשר ולא ענית…
שלומי זה לא הגיוני.. כדור אחד קטן לקח אדם גדול חסון שרירי… לא נקלט לי!
אני זוכר שניסינו להתקשר אליך בלי הפסקה במשך 4-5 שעות…
והגענו למצב שקיווינו שאולי נפל לך הטלפון, או כרגיל אתה עוזר והפעם לחברים שלך או שנפצעת ובגלל זה אתה לא עונה..
אבל שתיהרג ?! בחיית שלומי, אף אחד לא ראה או חזה את זה…
אתה יודע שתמיד שהיית בא אליכם הביתה הייתה מין הרגשה של רגיעה, של שלווה..
ותמיד חלמתי שככה ביתי יהיה… רגוע נעים שלו כמו שלך!
ואתה השרתה אוירה שכזו..
אני לא אשכח את אותו יום שלקח אותך..
הרגשתי שאיבדתי כמה אנשים ביחד!
חבר, אח, גיס, דמות להערצה פשוט…
אני כל כך מקווה שבאמת יש עולם הבא.. שאתה באמת שומע או רואה אותנו פה…
בעולם הזה בו יש שמחה ועצב מעורבבים ביחד…
ושומר עלינו מכל צרה שתבוא, ומקווה שאתה סולח לנו שלא הערכנו אותך מספיק כמו שמגיע לך… למרות שאני חושב שאי אפשר להעריך את גדולתך..
אני לא מפסיק להתגעגע ולחשוב עליך..
היית באמת משהו חזק בחיים שלי..
תמר ברק
"שלומי….
גם עכשיו אני מסרבת להאמין שכל מה שנשאר לי לעשות זה, לכתוב על היותך, כדי שכל מי שלא זכה לטעום מימך קצת, לפחות ישבע ממילותיי…
אני עוד יכולה לזכור את היום הזה לפני שלוש שנים שפגשתי בך לראשונה.
אדם כל כך שליו בעל חיוך כזה מלא,שרק מזמין להכיר אותך יותר.חיוך שאני חושבת שכל מי שהכיר אותו, עדיין מבכה על החיוך הטוב הזה..
אני מנסה לרשום והדמעות מתחילות לבצבץ בעיני כשני מפלים שבוכים אותך..
עד היום אני לא יכולה לסכם את ההכרות שלי איתך בכמה שורות.
לא כל יום פוגשים אדם כמוך שלומי, אדם כל כך מסור,אבא מדהים שרק דרך הברק בעייני לוטם ולידר בכל פעם שהביטו בך היה אפשר להבין כמה אתה אחד למיליון..
נכון,שההכרות שלי איתך יחסית היתה קצרה אבל,אני שמחה שנפל בחלקי העונג הזה לחוות כמה חוויות איתך וככה נשאר לי בעצם זכרון מתוק מאדם כל כך טהור.
כיום,כל מה שנותר לי זה,להסתכל על מה שהשארת מאחור
אלינורי לוטם ולידר ולחשוב איך משפחה למופת התפרקה רק בגלל בום ששמעתי ולהבין שבזמן שחיפשנו אותך אתה כבר לא היית שם.
להזכר במבטה של אלינורי שהלכה לישון כשאתה עדיין לצידה וקמה כשכבר אינך עוד…
להביט בלוטם כשהיא מדברת איתי על האבא שהיה לה
וכל מה שנותר לי זה ללטף את פניה ולהרגיע אותה שאבא עכשיו מלאך והוא שומר עליה מלמעלה.
להאמין, שאולי באמת לא הלכת לנו סתם ואולי באמת היית טוב מידי לעולם הזה.
לקוות שזכרך ינצר בלב כל אדם לעד ושסיפור חייך לעולם לא יגווע ושכל מי שישאל ידע שאתה שלומי מנסורה שנהרגת בהתקפת טילים במקום שבו שרדת יום יום היית אדם במלוא הדרו,
שאהב את חיו ושכולם אהבו אותו היה מלאך וכנראה שככה תמיד ישאר…
יהי זכרך ברוך
תמר ברק.
יאיר חזן
"שלומי, לא מסוגל לכתוב עליך בלשון עבר…
אני יושב מול המחשב ורואה את התמונה שלך ועיניי מלאות דמעות.
אני לא יודע איפה להתחיל ואיך להוציא החוצה את מה שיש לי בלב, חוץ מדמעות.
אין שום משפט בעולם שיכול להכיל או לתאר אותך.
אתה באמת אחד החברים הטובים שלי, הנאמנים והאמיתיים, מי שלא הכיר אותך לא יידע לעולם מי אתה, מי שמכיר אותך יודע כמה המלחמה הזו היתה נוראה ומיותרת.
כואב לכולם עליך, ועל האובדן… לא ניתן לתאר כמה מתגעגעים אליך…בכל פעם שאני יושב במרפסת על הנדנדה שקנינו ביחד בפעם האחרונה שביקרת אצלינו אני נזכר בך ובנופש שתיכננו לעשות ביחד..
אני לא יודע מי יותר עצוב, אנו שאיבדנו אותך או אתה שיותר לא תיראה ותחוש את החיים עם הקושי והיופי.
שלומי, אתה יודע, אתה כל כך חסר שאפילו פתאום שלט המוביל לישוב "שלומי" שורט לי בלב, כל דבר שאני עושה עם רועי אני מדמיין אותך עושה עם הבנות.
למה? למה העולם כל כך אכזר ולקח אדם כל כך נפלא וטוב, אבא נפלא ובעל שחסר לאישה שכל כך אהבה אותו.
שלומי, אני מאוד מקווה שיש עולם הבא ואתה מרחף מעלינו ורואה כמה אנו אוהבים אותך ואתה חסר לנו, וחווה איתנו רגעים נפלאים ועצובים.
אתה יודע, הראש דורש לכתוב, והלב מבקש לבכות, עד היום אני לא מעכל שאתה לא איתנו, הכל נראה כמו חור שחור או פאזל עם חלק אחד שחסר ואני רק מחכה שמישהו יבוא וישלים את החלק הזה ונוכל להמשיך הלאה בצורה רגילה ונורמאלית, אבל לא!! זה לא יקרה ואני בכל זאת מחכה, לא יודע למה ולמה, אולי זה בגלל האהבה הגדולה שלי אליך אפילו שהיא כזאת שקטה וסמויה, אבל כזה אני וכזה גם אתה היית ואני בטוח שאתה מבין את הדרך בה אני מתאבל עליך.
שלומי, אני מסיים כי אני פשוט רק בוכה וזה כואב יותר ממילה למילה, אז תדע שאתה חסר ואני מאוד מתגעגע אליך
אהרון ואיילה כהן
שלומי
תמיד נזכור ונתגעגע לחיוך ולמבט שלך שהיה מלא כבוד ואהבה לאנשים במיוחד למבוגרים ממך כשרואים את הבנות שלך לוטם ולידר ואת חיוכם מיד נזכרים בך
את האהבה שלך לחקלאות ולגינה תמיד שנפגשנו החלפנו
חוויות על דשא ובננות
תמיד נזכור אותך לעד משפחת כהן איילה ואהרון שחר ויפית שרון ליאת ולירוי הקטן,
משפחת משה
"לשלומי היקר
כשישבתי לכתוב לך בספר האורחים, אני עדיין מתקשה להאמין שזה אמיתי. ניראה שזה חלום בלהות ,מיד תיכנס עם החיוך המבויש והמקסים שלך ותאמר "מה קרה לכם מה עצבות הזאת , אני פה תחיכו" ותצחק בקול פרוע.
שלומי ממש בהתחלה שעוד היכרנו אותך,אמרנו לך שאלינור היא גם הבת שלנו "דיר בלק" וכמובן אתה מאוד אהבת את הקשר, , כפי שאתה יודע אנחנו הסבא והסבתא השלישים ,בנותייך הן ממש נכדותיי.
"בחיידק" הזה כל משפחתי נדבקה יעקב ,עידן ויערית .
השמחות שלכם היו שימחותינו, הבשורה הרעה שהתבשרנו הפכה להיות אסנונו הפרטי,מאז שרק הלכת …………
עצוב לנו בפנים בתוך הנשמה כאב שלא היכרנו מעולם. כפי שאתה צופה עלינו ממעל אנו עוטפים את משפחתך באהבה בכל זמן וכל אפשרות .
שלומי היקר, אתה שם למעלה , תנוח על משכבך בשלום ותשמור על כולנו מהמרום ,אנו נמשיך לשמור על משפחתך מכאן .ביתך לוטם חגגה אתמול יום הולדתה ה- 4 שלה אנחנו מאחלים לה עד 120 , שהיה לה הרבה נחת ושלוה בלב, שתשלח לה הרבה אור, חיוך והמון שימחה בלב.כפי שאתה ואלינור רציתם לתת.
למשפחת מנסורה היקרה , שלא תידעו יותר צער
אוהבים אתך מאוד ומאד מתגעגעים יעקב רותי עידן ויערית
TONY BEN ABU
"I KNEW SHLOMY FROM ORT BIALIK I VE SEEN HIM ALL THE TIME HE WAS ALWAYS SURROUNDED BY HIS FRIENDS, SOME HOW THROUGH A FRIEND I DISCOVERED WHAT HAS HAPPENED TO SHLOMY MY HEART GOES TO HIS WIFE ELINOR AND TWO DOUGHTERS, I SEND YOU THE BEST WISHES SO YOU WILL NEVER EXPIRIENCE SORROW AGAIN, IF I CAN BE OF HELP NOW OR IN THYE FUTURE PLEASE CONTACT ME MY EMAIL ADDRESS IS: TONYDVORA@MSN.COM
OUR CONDOLANCES
TONY & DEBORAH BEN ABU
ליאורה ודקר אליה
"אנו כאמור מתגוררים בארצות הברית , עקבנו בדריכות אחר הטילים הרבים שנפלו בחיפה ובכלל בארץ, כל טיל שנפל התפללנו שלא יהיו נפגעים.
התבשרנו בבשורה הקשה ששלומי (בעלה של אלינור המקסימה) נהרג על ידי טיל במוסך הרכבת……. אלינור היא ממשפחתו של דקר בעלי.
קשה היה לנו לעכל את הבשורה המרה.
כאבנו את כאבכם מרחוק, הבנו שמשפחה מקסימה נהרסה בין רגע……….עצוב וקשה לעכל זאת.
היום שאנו רואים את האתר המרגש ומלא התוכן אנו מבינים יותר ויותר, ששלומי היה בחור משכמו ומעלה. אבא ובעל מקסים.
עם דמעות בעיניים וכאב רב בלב, אנו רוצים לשלוח את תנחומינו למשפחה , שלא תדעו עוד צער.
ולך אלינור יקרה!!!!
היי חזקה למען הבנות המקסימות שלך.
לא קל, אבל מנחמת העובדה שיש לך הורים ומשפחה מדהימה, חמה ותומכת (משפחת אלפון), באמת משפחה מיוחדת, שיהיו בריאים.
אנו שולחים לך ולבנות חיבוק חזק ואוהב, ומבקשים ממך להיות חזקה למען שלומי.
בפעם האחרונה שראינו אותו זה היה לפני שעזבנו את הארץ ב"טנטורה" היינו יחד עם אהרון ואיילה ומשפחתך, הפנים הקורנות והמחייכות של שלומי לנגד עיננו.
אנו בטוחים שלומי שומר עליכם שם מלמעלה, ורוצה לראות אתכם ממשיכים בשגרת החיים.
שלא תדעו עוד צער
מכל הלב
ליאורה ודקר.
יערית משה
"הוא היה אדם שכולו אהבה.
לעיתים הייתי יושבת עם אלינור לפני ששלומי היה חוזר מהעבודה.
שלומי היה נכנס הביתה בקריאות "פליצי" ו"פיצי" שמות החיבה שלו ללוטם ולידר, הן מצידן היו רצות אליו, מחבקות ומנשקות את האבא הגדול והחזק שלהן. ושלומי, בחור ענק פיזית ונפשית, היה משתטה, צוחק וקופץ איתן. ואז, באותם רגעים, העיניים של שלומי השתנו, אין יותר עייפות ותשישות, במקומן הגיעה האהבה. שלומי הסתכל על הבנות כדבר הכי טוב שקיים. הוא הסתכל עליהן כהתגלמות השלמות.
כך הוא גם הסתכל על אלינור.
שלומי לא היה אדם שאהב להפגין את אהבתו בראש חוצות, הוא היה אוהב לבד, אינטימי. הוא לא בזבז את האהבה שלו בלהראות החוצה, הוא הקדיש את כל האהבה שלו לאלינור וכך האהבה הייתה הרבה יותר חמה, אוהבת, גדולה ומאירה.
הוא היה אדם שכולו אהבה.
יהי זכרו ברוך
עמיחי אלפון
"שלומי,
אתה יודע, מאז שהלכת יש הרגשה באוויר של משהו חסר. משהו גדול, משהו חזק.
וזה נותן הרגשה של כאילו לא הספקנו ליהנות ממך מספיק שיש עוד הרבה לחוות.
כשהיית כאן אני חושב שלא הערכנו אותך בכלל. לא משנה מה נתנו או כמה נתנו זה לא מספיק היית צריך לקבל הרבה יותר ואני חושב שכמה שלא ניתן לך, לעולם לא נגיע למה שאתה נתת לנו. אפילו בלי ששמנו לב.
ורק עכשיו שהלכת אנחנו מרגישים בזה.
מרגישים כמה חסר השלווה שלך, החיוך, המבט, הרצינות ובעיקר האמיתיות שלך.
אתה יודע אני זוכר את הפעם ראשונה שראיתי אותך ונפגשנו..
אני זוכר שאלינור אמרה שהוא יבוא תראו איך הוא מזכיר את ואן דאם..
אני זוכר שהיה חורף, ולבשת טרנינג שחור עם פס בצדדים בצבע אדום ולבן של דיאדורה..
יש לי תמונה בראש שלך יושב עם אלינור בכורסא הזוגית אצלנו בסלון.
תמונה לא זזה, שלך מחייך בביישנות..
ושלומי כששמענו את הנפילות שלקחו לנו אותך, לא רצה בראשנו אפילו המחשבה הכי קטנה ששלומי הגדול הלך, זה לא עבר בראש אפילו!
ואני זוכר הייתי בצבא והרדיו פעל ואז כתב שטח עלה לשידור ואמר שנפל במוסך הרכבת. ואני בתמימותי בכלל חשבתי שנפל במוסך רגיל שנקרא בשם מוסך הרכבת.
ואז פתאום כאילו משהו ניער אותי וקלטתי שאתה עובד במקום שנקרא ככה!
וניסיתי להתקשר ולא ענית…
שלומי זה לא הגיוני.. כדור אחד קטן לקח אדם גדול חסון שרירי… לא נקלט לי!
אני זוכר שניסינו להתקשר אליך בלי הפסקה במשך 4-5 שעות…
והגענו למצב שקיווינו שאולי נפל לך הטלפון, או כרגיל אתה עוזר והפעם לחברים שלך או שנפצעת ובגלל זה אתה לא עונה..
אבל שתיהרג ?! בחיית שלומי, אף אחד לא ראה או חזה את זה…
אתה יודע שתמיד שהיית בא אליכם הביתה הייתה מין הרגשה של רגיעה, של שלווה..
ותמיד חלמתי שככה ביתי יהיה… רגוע נעים שלו כמו שלך!
ואתה השרתה אוירה שכזו..
אני לא אשכח את אותו יום שלקח אותך..
הרגשתי שאיבדתי כמה אנשים ביחד!
חבר, אח, גיס, דמות להערצה פשוט…
אני כל כך מקווה שבאמת יש עולם הבא.. שאתה באמת שומע או רואה אותנו פה…
בעולם הזה בו יש שמחה ועצב מעורבבים ביחד…
ושומר עלינו מכל צרה שתבוא, ומקווה שאתה סולח לנו שלא הערכנו אותך מספיק כמו שמגיע לך… למרות שאני חושב שאי אפשר להעריך את גדולתך..
אני לא מפסיק להתגעגע ולחשוב עליך..
היית באמת משהו חזק בחיים שלי..
תמר ברק
"שלומי….
גם עכשיו אני מסרבת להאמין שכל מה שנשאר לי לעשות זה, לכתוב על היותך, כדי שכל מי שלא זכה לטעום מימך קצת, לפחות ישבע ממילותיי…
אני עוד יכולה לזכור את היום הזה לפני שלוש שנים שפגשתי בך לראשונה.
אדם כל כך שליו בעל חיוך כזה מלא,שרק מזמין להכיר אותך יותר.חיוך שאני חושבת שכל מי שהכיר אותו, עדיין מבכה על החיוך הטוב הזה..
אני מנסה לרשום והדמעות מתחילות לבצבץ בעיני כשני מפלים שבוכים אותך..
עד היום אני לא יכולה לסכם את ההכרות שלי איתך בכמה שורות.
לא כל יום פוגשים אדם כמוך שלומי, אדם כל כך מסור,אבא מדהים שרק דרך הברק בעייני לוטם ולידר בכל פעם שהביטו בך היה אפשר להבין כמה אתה אחד למיליון..
נכון,שההכרות שלי איתך יחסית היתה קצרה אבל,אני שמחה שנפל בחלקי העונג הזה לחוות כמה חוויות איתך וככה נשאר לי בעצם זכרון מתוק מאדם כל כך טהור.
כיום,כל מה שנותר לי זה,להסתכל על מה שהשארת מאחור
אלינורי לוטם ולידר ולחשוב איך משפחה למופת התפרקה רק בגלל בום ששמעתי ולהבין שבזמן שחיפשנו אותך אתה כבר לא היית שם.
להזכר במבטה של אלינורי שהלכה לישון כשאתה עדיין לצידה וקמה כשכבר אינך עוד…
להביט בלוטם כשהיא מדברת איתי על האבא שהיה לה
וכל מה שנותר לי זה ללטף את פניה ולהרגיע אותה שאבא עכשיו מלאך והוא שומר עליה מלמעלה.
להאמין, שאולי באמת לא הלכת לנו סתם ואולי באמת היית טוב מידי לעולם הזה.
לקוות שזכרך ינצר בלב כל אדם לעד ושסיפור חייך לעולם לא יגווע ושכל מי שישאל ידע שאתה שלומי מנסורה שנהרגת בהתקפת טילים במקום שבו שרדת יום יום היית אדם במלוא הדרו,
שאהב את חיו ושכולם אהבו אותו היה מלאך וכנראה שככה תמיד ישאר…
יהי זכרך ברוך
תמר ברק.
יאיר חזן
"שלומי, לא מסוגל לכתוב עליך בלשון עבר…
אני יושב מול המחשב ורואה את התמונה שלך ועיניי מלאות דמעות.
אני לא יודע איפה להתחיל ואיך להוציא החוצה את מה שיש לי בלב, חוץ מדמעות.
אין שום משפט בעולם שיכול להכיל או לתאר אותך.
אתה באמת אחד החברים הטובים שלי, הנאמנים והאמיתיים, מי שלא הכיר אותך לא יידע לעולם מי אתה, מי שמכיר אותך יודע כמה המלחמה הזו היתה נוראה ומיותרת.
כואב לכולם עליך, ועל האובדן… לא ניתן לתאר כמה מתגעגעים אליך…בכל פעם שאני יושב במרפסת על הנדנדה שקנינו ביחד בפעם האחרונה שביקרת אצלינו אני נזכר בך ובנופש שתיכננו לעשות ביחד..
אני לא יודע מי יותר עצוב, אנו שאיבדנו אותך או אתה שיותר לא תיראה ותחוש את החיים עם הקושי והיופי.
שלומי, אתה יודע, אתה כל כך חסר שאפילו פתאום שלט המוביל לישוב "שלומי" שורט לי בלב, כל דבר שאני עושה עם רועי אני מדמיין אותך עושה עם הבנות.
למה? למה העולם כל כך אכזר ולקח אדם כל כך נפלא וטוב, אבא נפלא ובעל שחסר לאישה שכל כך אהבה אותו.
שלומי, אני מאוד מקווה שיש עולם הבא ואתה מרחף מעלינו ורואה כמה אנו אוהבים אותך ואתה חסר לנו, וחווה איתנו רגעים נפלאים ועצובים.
אתה יודע, הראש דורש לכתוב, והלב מבקש לבכות, עד היום אני לא מעכל שאתה לא איתנו, הכל נראה כמו חור שחור או פאזל עם חלק אחד שחסר ואני רק מחכה שמישהו יבוא וישלים את החלק הזה ונוכל להמשיך הלאה בצורה רגילה ונורמאלית, אבל לא!! זה לא יקרה ואני בכל זאת מחכה, לא יודע למה ולמה, אולי זה בגלל האהבה הגדולה שלי אליך אפילו שהיא כזאת שקטה וסמויה, אבל כזה אני וכזה גם אתה היית ואני בטוח שאתה מבין את הדרך בה אני מתאבל עליך.
שלומי, אני מסיים כי אני פשוט רק בוכה וזה כואב יותר ממילה למילה, אז תדע שאתה חסר ואני מאוד מתגעגע אליך
באהבה, שלך יאיר