היום מלאו שנתיים בדיוק ליום שבו הלכת לבלי שוב. כמו אליהו הנביא עלית לשמים במרכבה גדולה של אש עם שבעה מחבריך לעבודה.
התקשורת כבר לא זוכרת. היא עסוקה בחזרתם הביתה (בארונות) של שני החיילים שבעקבות חטיפתם פרצה המלחמה שבה נפלת כקורבן שווא.אבל אנחנו זוכרים ולא נשכח לעד.,

שלומי למד במכללת אינטלקט אקדמון לפני ואחרי לימודי ההנדסאי חשמל הוא רצה ללמוד להתקדם בשכר למען המשפחה ובידע.

שלומי היה משכמו ומעלה את קורס מערכות מחשוב ובקרה הוא למד בקורס שנערך בטכניון והוא היה אחלה גם בתרומה להצלחת הקורס מבחינה חברתית של השתלבות עובדי הרכבת עם עובדי הטכניון וגם מבחינת הידע .

את שלומי היכרתי במשמר האזרחי מהסיורים וכאשר הוא התחיל ללמוד הוא תמיד היה סומך עלי שאני אכין לו קפה שחור עם סוכר

,

"ההצטרפות למשפחת השכול היא פתאומית.
מדובר בחברות במועדון מכובד ואקסקלוסיבי שרוב חבריו היו מוותרים על כרטיס החבר בו לו רק יכלו.
המוות למרבה האירוניה דומה לרכבת שכולנו נעלה עליה יום אחד אך תחנת האיסוף שונה עבור כל אחד מאיתנו ואילו היעד הסופי זהה. מדובר בנסיעה בכוון אחד.
עבור משפחת השכול יש 364 ימים שאינם ימי זיכרון שבהן הן זוכרות את היקירים שאיבדו. במובן זה עולה במוחי(להבדיל) האסוציאציה של הכובען המטורף והארנב בספרו של לואיס קרול שחוגגים 364 ימים של "אין יום הולדת".
יום הזיכרון נועד למעשה למי שצריכים להיזכר בחסרון הנופלים ובעובדת היותם "יושבים לבטח בארצם" הודות לקורבן היקר שהקריבו חבריהם.
יהי זכרם של כל הנופלים ברוך.

מתי / רחל

הם רק הם נותרו לי
רק בהם בלבד
לא ינעץ המוות סכינו החד
במתווה הדרך בערוב היום
יקיפוני חרש ילווני דום
ברית אמת היא לנו
קשר לא נפרד
רק אשר אבד לי
קנייני לעד
,

""איש מביט בבנו":
(נתן יונתן)
אִישׁ מַבִּיט בִּבְנוֹ

וְרוֹאֶה בְּעֵינוֹ אֶת מָה שֶׁהָיָה
וּמָה שֶׁהִנּוֹ וּמָה שֶׁיִּהְיֶה כְּשֶׁהוּא
עַצְמוֹ כְּבָר אֵינוֹ
וְכָל הַמַּרְאֵה הַזֶּה אֵיךְ כָּבָה
כְּמוֹ בְּמַכַּת-רַעַם
וּמִי יָמֹד אֶת יְגוֹנוֹ
אִם הוּא כְּשֹׁרֶשׁ עֵץ
אוֹ הוּא כַּאֲמִירוֹ
…
וְרַק אָב וּבְנוֹ הוֹלְכִים
שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
וְלֹא אֵשׁ וְלֹא עֵצִים
וְלֹא שֶׂה וְלֹא שׁוֹפָר
וְלֹא הָיְתָה עוֹד כָּאַהֲבָה הַהִיא
עַל עָפָר.

"בס"ד

היום (26.3.08) היינו בחגיגה מרגשת של הכנסת ספר תורה לגן של לוטם ששנה הבאה ב"ה לידר תהיה הספר היה לעילוי נשמתך היה תקליטן, רב שברך, הראנו מצגת עם תמונתך תקעו בשופר, רקדנו עם ספר תורה, שרנו, הבנים בגןנכנסו עם תלית מעל הראש ממש כמו משה במעמד הר סיני, אילנה(אמא של נאור מהגן) שהתברר שמכירה אותך אפתה עוגה בצורה של ספר תורה כל האירוע המקסים הזה היה תודות לגננת המופלאה כרמית ולעוזרת שלה אילנה שהקדוש ברוך הוא ישלח להם רק טוב. אמן. שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים אמן.מתגעגעות מאוד שאי אפשר לתאר

לעולם לא נשכח את שלומיוחבריו .אשר התיצבו לעבודה בימיהמלחמה כחיילים נאמנים.המדינה והרכבת.חייבים לכם חובגדול,

כבוד ויקר לאלו שנפלו שנפלו על משמרתם מי כמוני כגימלאי רכבת אחרי עבודה של 41שנים ברכבת יודע להעריךזאתא,