"לא הכרתי את שלומי והגעתי לאתר הזה ממש במקרה. רציתי לחזק את ידיכם, בעיקר את אלינור שהקימה את האתר היפהפה הזה ואת הבנות המתוקותץ שלומי נראה כאדם פשוט מקסים ואין לדעת למה אלוהים נותן את הנסיונות האלה. ליבי איתכן, חיזקו ואימצו והלוואי שתדעו רק אושר מעתה ועד עולם.
אדוה וטל
"ילד מתנדב
הרופא הודיע בלב דואב: יש לך בבטן ילד מתנדב. ומהי זאת המחלה? אז האמא שאלה, הו – זהו חולי רע, ידוע, תורשתי, קשה לריפוי, פגע אמיתי.
האם היו כבר לכבודה מקרים קודמים שלא נדע? חשבה האמא וענתה כן היו גם סב וגם סבתא חלוצים, מתנדבים, מפריחי שממה אהה – השיב הדוקטור אזי בהם היא האשמה.
אז מה עושים עכשיו עם הדבר? ענה הרופא כי פתרון ממנו נבצר. יש להמתין ולחכות, להקשיב וגם לראות אולי למרות הנתונים הנ"ל, יהיה הילד רשע וגם נבל.
אבל הילד שנולד היה לנער פלא, תורם, עוזר, נותן, וגם לאלה, שאינם משיבים לו כגמולו, כי רואה הוא שכר בעמלו, השכר הוא החיוך הניכר על פני כל אלה להם עזר.
ועוד ממשיך ומתנדב לו אז למשמר האזרחי – הלא הוא המשא"ז. תורם שעות וגם ימים, מקפיד לשמור על הכללים, שלא תהיינה תאונות דרכים, שיהיו בטוחים בדרך ההולכים.
ואז ביום קיץ אחד בהיר, פורצת מלחמה בעיר, בטלפון תקיף אחד נורא, לעבודתו ברכבת הוא נקרא, ואף שפחד לגורלו לא יכל כלל לסרב, הלא הוא תמיד היה המתנדב. ורק דבר אחד ברור כאן ובהיר שלא בחר להתנדב למות צעיר.
אמא
"אבא של אלינור,רמי,עשה במו ידיו חנוכיה גדולה ומפוארת והביא אותה לגן של לוטם,הגננת ראתה את החנוכיה ומיד עשתה לה לוחית גדולה ורשמה:לזכר שלומי מנסורה הי"ד שנפל במלחמת לבנון השניה. בערב נערכה מסיבת חנוכה לילדי הגן והוריהם, הגננת הדליקה את החנוכיה והסבירה להורים ולילדים שזו החנוכיה נתרמה ע"י לוטם . הערב תועבר החנוכיה לגן של לידר ושם גם ידליקו במסיבת חנוכה שתערך בגן את החנוכיה לזכרו של שלומי מנסורה הי"ד וכך דואגות בנותיו ואשתו אלינור בכל דרך אפשרית לשמר את זכר אביהן. ישר כח!!!
אמא
"ליום הולדת של שוקי שהיה היום תיתלה מנורת הנצחה מעל ארון הקודש בבית כנסת בזכרון יעקב ועל לוחית ההנצחה יהיה כתוב:לזכר יקירנו שלומי מנסורה הי"ד ואביו יחיאל מנסורה ז"ל. ובכל יום זכרון של אחד מהם או בכל קריאת שמות בבית הכנסת יוזכרו שמותיהם ויקרא עליהם קדיש בפיהם של באי בית הכנסת.
אלינור
"ממי שלי מתגעגעת כל כך החגים עברו בקושי והנה מתקרב עוד מעט יום הולדתך מה ששוב מגביר ומזכיר רגעים יפים ושמחים שעכשיו הם עצובים אני מנסה בכל כוחותיי לשמור על הבנות שיהיו ילדות טובות וחכמות, לחנך אותן זה קשה בעיקר שצריך לעשות זאת לבד. יפה שלי אני אוהבת ומתגעגעת ….
לוטם מנסורה
רציתי רק שתדע שאת השם שלי כתבתי לבד בלי עזרתה של אמא ויש עוד כמה מילים שאני יודעת לרשום אני מתגעגעת אליך מאוד חושבת עליך הרבה,
מעין מנסורה
"באתונה, אחרי מלחמה היו אוספים את תושבי העיר ועורכים הספד על הלוחמים שנפלו. לא היללו את הלוחמים, כיוון שכל שבח והלל אודותם יראה זעום כחטא בעיני משפחתם ומוגזם וצבוע בעיני אויביהם. היללו ושיבחו את אתונה, את המקום למענו נפלו אותם לוחמים. את התרבות, האנשים, האיכות והאחדות המייחדים את אתונה מאויביה שלמענה נפלו. למען יראו כל אזרחי אתונה שנותרו, מה קדוש מותם של הלוחמים ואיזה ערך הוא מקדש בעצמו. ומה נהלל ונשבח אנחנו במותך? בחסרונך? איזו מטרה קדושה ומקדשת יש לנו להתנחם בה?
אח יקר/איציק דביר
"שלומי אח יקר חלפו עברו שנתיים כבר מאז האסון הנורא שאת לבי קרע שנתיים של עצב ותסכול שנתיים של כאב ללא גבול שנתיים של זכרונות כואבים מחברים ואנשים אוהבים שנתיים של מלחמה ללא לאות להנצחת זכרך לדורי דורות שנתיים של חיים בעצב מר בשל תוצאה של גורל אכזר
שלומי אח יקר נראה כי יום השנה היה לא מכבר עוד לא הספקנו לעכל עוד לא הספקנו לקבל והנה זה ממש אינו נתפס אך נראה כאילו הזמן טס שוב הגעתי לכפר חוגלה לאזכרה במלאת שנתיים למותך
שלומי אח יקר אביהן של לוטם ולידר ארצה לומר עוד דבר או שניים אמנם נכון,עברו חלפו להן שנתיים אך דע לך כי כל אוהביך ואנכי זוכרים אותך תמיד אחי זוכרים אותך באופן כה מוחשי רוחך חיה ומפעמת כל איש אישה וילד כי מלח הארץ היית משפחה לתפארת בנית מודל לחיקוי בעל מסור אדם של מופת שעזר לכולם בן נאמן אב מושלם איש של ערכים שכמותו לא שוכחים אדם שצריך תמיד לזכור גם כשיעברו שנות דור
שלומי (שוקי) אחי היקר! השבוע מלאו שנתיים ימים מהיום בו נהרגת,נפלה בחלקי הזכות לכבד את זכרך ולהיות נוכח באזכרה ובטקס שנערכו לך. פשוט לא ייאמן איך הזמן עובר וחולף, וכך עוברים להם עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש, וכך החודשים חולפים ועוברת שנה, והנה עברה עוד שנה וכבר עברו שנתיים מלאות מיום מותך. מתסכל מאד איך שהזמן דוהר קדימה בלי הפסק ולא מחכה לאף אחד ותאריך יום מותך מתרחק ומתרחק. גם האזכרה במלאת שנתיים למותך עברה ואנו נמצאים כעת בתחילתה של השנה השלישית למותך,כה מתסכל. אני רוצה לומר לך שנתיים אחרי, כי במהלך תקופה זו לא שכחתי אותך או את משפחתך אפילו לא לרגע קט. כל יום אני חושב עליך וזוכר אותך וכן אני חושב גם על משפחתך. בשנתיים שחלפו אח יקר משפחתך נכנסה לשגרה חדשה,"שגרת השכול":טקסים,ימי זכרון,אזכרות ועוד. זוהי השגרה האיומה ביותר שיכולה להיות לכל אדם. לצערי דרך שגרה זו למדתי להכיר טוב יותר את משפחתך וחלק מחבריך וראיתי עד כמה מקסימים ונפלאים הם,זה אך טבעי מתוך היכרותי איתך שתהיה בן למשפחה שכזאת ושיהיו לך חברים כאלה. יש בלבי געגועים עזים לאותם הזמנים שהיינו חברים,למפגשים בינינו,לשיחות,לאותם פעמים שהיית מגיע אלי לביתי לבקר אותי או להיפך ועוד… ,נפשי ממש נכספת לכך! אסיים בזאת שאומר לך כי אני זוכר אותך ואוהב אותך וכי מעולם לא שכחתי אותך גם כשהיית בין החיים והקשר בינינו נותק. אוהב אותך אזכור אותך ואנצור אותך בלבי תמיד אח יקר! יהי זכרך ברוך! תנוח על משכבך בשלום! השם יתן כח ונחמה לאמך לאשתך לאחיותיך לבנותיך ולשאר בני המשפחה וישמור עליהם אמן! תהי נשמתך צרורה בצרור החיים אמן!
שירלי
"לא הכרתי את שלומי והגעתי לאתר הזה ממש במקרה. רציתי לחזק את ידיכם, בעיקר את אלינור שהקימה את האתר היפהפה הזה ואת הבנות המתוקותץ שלומי נראה כאדם פשוט מקסים ואין לדעת למה אלוהים נותן את הנסיונות האלה. ליבי איתכן, חיזקו ואימצו והלוואי שתדעו רק אושר מעתה ועד עולם.
אדוה וטל
"ילד מתנדב
הרופא הודיע בלב דואב:
יש לך בבטן ילד מתנדב.
ומהי זאת המחלה? אז האמא שאלה,
הו – זהו חולי רע, ידוע, תורשתי,
קשה לריפוי, פגע אמיתי.
האם היו כבר לכבודה
מקרים קודמים שלא נדע?
חשבה האמא וענתה
כן היו גם סב וגם סבתא
חלוצים, מתנדבים, מפריחי שממה
אהה – השיב הדוקטור אזי בהם היא האשמה.
אז מה עושים עכשיו עם הדבר?
ענה הרופא כי פתרון ממנו נבצר.
יש להמתין ולחכות, להקשיב וגם לראות
אולי למרות הנתונים הנ"ל,
יהיה הילד רשע וגם נבל.
אבל הילד שנולד היה לנער פלא,
תורם, עוזר, נותן, וגם לאלה,
שאינם משיבים לו כגמולו,
כי רואה הוא שכר בעמלו,
השכר הוא החיוך הניכר
על פני כל אלה להם עזר.
ועוד ממשיך ומתנדב לו אז
למשמר האזרחי – הלא הוא המשא"ז.
תורם שעות וגם ימים,
מקפיד לשמור על הכללים,
שלא תהיינה תאונות דרכים,
שיהיו בטוחים בדרך ההולכים.
ואז ביום קיץ אחד בהיר,
פורצת מלחמה בעיר,
בטלפון תקיף אחד נורא,
לעבודתו ברכבת הוא נקרא,
ואף שפחד לגורלו לא יכל כלל לסרב,
הלא הוא תמיד היה המתנדב.
ורק דבר אחד ברור כאן ובהיר
שלא בחר להתנדב למות צעיר.
אמא
"אבא של אלינור,רמי,עשה במו ידיו חנוכיה גדולה ומפוארת והביא אותה לגן של לוטם,הגננת ראתה את החנוכיה ומיד עשתה לה לוחית גדולה ורשמה:לזכר שלומי מנסורה הי"ד שנפל במלחמת לבנון השניה.
בערב נערכה מסיבת חנוכה לילדי הגן והוריהם, הגננת הדליקה את החנוכיה והסבירה להורים ולילדים שזו החנוכיה נתרמה ע"י לוטם .
הערב תועבר החנוכיה לגן של לידר ושם גם ידליקו במסיבת חנוכה שתערך בגן את החנוכיה לזכרו של שלומי מנסורה הי"ד וכך דואגות בנותיו ואשתו אלינור בכל דרך אפשרית לשמר את זכר אביהן.
ישר כח!!!
אמא
"ליום הולדת של שוקי שהיה היום תיתלה מנורת הנצחה מעל ארון הקודש בבית כנסת בזכרון יעקב ועל לוחית ההנצחה יהיה כתוב:לזכר יקירנו שלומי מנסורה הי"ד ואביו יחיאל מנסורה ז"ל.
ובכל יום זכרון של אחד מהם או בכל קריאת שמות בבית הכנסת יוזכרו שמותיהם ויקרא עליהם קדיש בפיהם של באי בית הכנסת.
אלינור
"ממי שלי מתגעגעת כל כך החגים עברו בקושי והנה מתקרב עוד מעט יום הולדתך מה ששוב מגביר ומזכיר רגעים יפים ושמחים שעכשיו הם עצובים אני מנסה בכל כוחותיי לשמור על הבנות שיהיו ילדות טובות וחכמות, לחנך אותן זה קשה בעיקר שצריך לעשות זאת לבד. יפה שלי אני אוהבת ומתגעגעת ….
לוטם מנסורה
רציתי רק שתדע שאת השם שלי כתבתי לבד בלי עזרתה של אמא ויש עוד כמה מילים שאני יודעת לרשום אני מתגעגעת אליך מאוד חושבת עליך הרבה,
מעין מנסורה
"באתונה, אחרי מלחמה היו אוספים את תושבי העיר ועורכים הספד על הלוחמים שנפלו.
לא היללו את הלוחמים, כיוון שכל שבח והלל אודותם יראה זעום כחטא בעיני משפחתם ומוגזם וצבוע בעיני אויביהם.
היללו ושיבחו את אתונה, את המקום למענו נפלו אותם לוחמים. את התרבות, האנשים, האיכות והאחדות המייחדים את אתונה מאויביה שלמענה נפלו.
למען יראו כל אזרחי אתונה שנותרו, מה קדוש מותם של הלוחמים ואיזה ערך הוא מקדש בעצמו.
ומה נהלל ונשבח אנחנו במותך? בחסרונך? איזו מטרה קדושה ומקדשת יש לנו להתנחם בה?
אח יקר/איציק דביר
"שלומי אח יקר
חלפו עברו שנתיים כבר
מאז האסון הנורא
שאת לבי קרע
שנתיים של עצב ותסכול
שנתיים של כאב ללא גבול
שנתיים של זכרונות כואבים
מחברים ואנשים אוהבים
שנתיים של מלחמה ללא לאות
להנצחת זכרך לדורי דורות
שנתיים של חיים בעצב מר
בשל תוצאה של גורל אכזר
שלומי אח יקר
נראה כי יום השנה היה לא מכבר
עוד לא הספקנו לעכל
עוד לא הספקנו לקבל
והנה זה ממש אינו נתפס
אך נראה כאילו הזמן טס
שוב הגעתי לכפר חוגלה
לאזכרה במלאת שנתיים למותך
שלומי אח יקר
אביהן של לוטם ולידר
ארצה לומר עוד דבר או שניים
אמנם נכון,עברו חלפו להן שנתיים
אך דע לך כי כל אוהביך ואנכי
זוכרים אותך תמיד אחי
זוכרים אותך באופן כה מוחשי
רוחך חיה ומפעמת
כל איש אישה וילד
כי מלח הארץ היית
משפחה לתפארת בנית
מודל לחיקוי בעל מסור
אדם של מופת שעזר לכולם
בן נאמן אב מושלם
איש של ערכים שכמותו לא שוכחים
אדם שצריך תמיד לזכור גם כשיעברו שנות דור
שלומי (שוקי) אחי היקר!
השבוע מלאו שנתיים ימים מהיום בו נהרגת,נפלה בחלקי הזכות לכבד את זכרך ולהיות נוכח באזכרה ובטקס שנערכו לך.
פשוט לא ייאמן איך הזמן עובר וחולף, וכך עוברים להם עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש, וכך החודשים חולפים ועוברת שנה, והנה עברה עוד שנה וכבר עברו שנתיים מלאות מיום מותך.
מתסכל מאד איך שהזמן דוהר קדימה בלי הפסק ולא מחכה לאף אחד ותאריך יום מותך מתרחק ומתרחק.
גם האזכרה במלאת שנתיים למותך עברה ואנו נמצאים כעת בתחילתה של השנה השלישית למותך,כה מתסכל.
אני רוצה לומר לך שנתיים אחרי, כי במהלך תקופה זו לא שכחתי אותך או את משפחתך אפילו לא לרגע קט.
כל יום אני חושב עליך וזוכר אותך וכן אני חושב גם על משפחתך.
בשנתיים שחלפו אח יקר משפחתך נכנסה לשגרה חדשה,"שגרת השכול":טקסים,ימי זכרון,אזכרות ועוד.
זוהי השגרה האיומה ביותר שיכולה להיות לכל אדם.
לצערי דרך שגרה זו למדתי להכיר טוב יותר את משפחתך וחלק מחבריך וראיתי עד כמה מקסימים ונפלאים הם,זה אך טבעי מתוך היכרותי איתך שתהיה בן למשפחה שכזאת ושיהיו לך חברים כאלה.
יש בלבי געגועים עזים לאותם הזמנים שהיינו חברים,למפגשים בינינו,לשיחות,לאותם פעמים שהיית מגיע אלי לביתי לבקר אותי או להיפך ועוד… ,נפשי ממש נכספת לכך!
אסיים בזאת שאומר לך כי אני זוכר אותך ואוהב אותך וכי מעולם לא שכחתי אותך גם כשהיית בין החיים והקשר בינינו נותק.
אוהב אותך אזכור אותך ואנצור אותך בלבי תמיד אח יקר!
יהי זכרך ברוך! תנוח על משכבך בשלום!
השם יתן כח ונחמה לאמך לאשתך לאחיותיך לבנותיך ולשאר בני המשפחה וישמור עליהם אמן!
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים אמן!