הצעת נישואין – מהלב – למעשים!

את הצעת הנישואין ששלומי בחר לעשות בדרך הטבעית ביותר לו, בגישה הישירה.

כי הרי ידענו מזה זמן רב כי אנו רוצים להתחתן, והכל הוביל לקראת כך. אבל שלומי שלי דגל בשיטה העניינית, מה לעשות הוא לא היה בדיוק רומנטיקן מובהק ולא שאל אותי, את השאלה המתבקשת: "האם תינשאי לי".

 

ערב קסום אחד, שלומי אסף אותי מהעבודה, ושאל אותי בשיא הטבעיות "רוצה לטייל קצת לראות אולמות פה באזור"?

שאלתי בחיוך בהתרגשות רבה, "בשביל מה"?

והוא ענה: "לא יודע, סתם"….

הוספתי לשאול: "אתה רוצה שנברר בשבילנו, לחתונה"?

הוא צחק במבוכה, הביט בי בעיניו הזוהרות שבאותו הרגע קיבלו גוון של דבש… ואמר "כן"

אחרי שהתחתנו נהג לומר שמבחינתו "זה היה ברור"!

 

התחלנו לחפש אולם שיתאים לצרכינו, ולמרות העובדה ששלומי שלי לא היה רומנטיקן מובהק, הוא רצה שהחתונה תהייה הכי רומנטית שאפשר, אך נאלצנו לדחות את החתונה בשנה כי סבי, אבי אימי נפטר.

התאריך נקבע 01.11.01 אולמי "הרקיע" ואני הייתי ברקיע השביעי….

לדרישת אימי אף עשינו "חינה" עד כמה שאפשרנו לה מסורתית, בתחילה התנגדתי מאוד, אך שלומי זרם עם זה…שלומי שיתף פעולה באופן מפתיע, האושר יצא לו מהעיניים, בחיוך שהיה מוטבע על פניו הוא משך את כל האנשים אל תוכו כמו מגנט.

אנשים אמרו ששימחה כזאת לא ראו מזמן, ואם זה מה שהיה בחינה, מה יהיה בחתונה?.

ואכן, התאריך הגדול הגיע אצלנו במסורת המשפחתי לפי כל כללי הדת נהוג כי אסור לכלה ולחתן להתראות ערב לפני החתונה. ולכל אחד יש את הפרוש שלו.

הסברתי זאת לשלומי, " אני אישן אצל הורי, ואתה אצל הוריך", אך שלומי סרב בכל תוקף, ובא לישון בבית הורי, בבוקר נפרדתי מננו ונסעתי לסלון הכלות "ביוטי סנטר" בנהריה

והוא הלך להתארגן, אך בעיקר לסדר את הרכב לפי מיטב המסורת הרומנטית…

כשהגיע לקחת אותי בשעות הצוהריים, הייתי עדיין בקומה השנייה, הוא עמד עם הגב אלי, ושוחח עם אימי, אימי סובבה אותו לכוון גרם המדרגות, הוא הביט בי בתדהמה כשפיו פתוח למחצה, מסתכל עלי כמה שניות ארוכות ואז אומר: "את יודעת שאת הכלה הכי יפה שראיתי בחיי"! ואני הרגשתי שלבי יוצא מתוך המחוך ורץ אליו….

וכמו כל יום חתונה שגרתי מסלון הכלות, הולכים להצטלם, אין כמו שלומי להפר שיגרה, בכל תמונה כל כך צחקנו, שבסוף של דבר היא לא יצאה כל כך שגרתית, ובכל פעם נאלצנו להפסיק את הצחוקים באמצע כדי להיות מוכנים לצילום… ואהבנו כל תמונה, כי היא מספרת מה היה לפני ומה בא אחרי, וזה הכי חשוב בתמונות, עבורנו…

 

שלומי אהב כל כך מכוניות, אופנועים, כל דבר שאתו אפשר היה להמריא ולעוף… שכשקיבלתי ליום החתונה רכב חדש מהעבודה הוא סרב שיהיה לנו נהג, ורצה לנהוג בו בעצמו, ורק לפני האולם ביקש מבן דודו תומר להחליף אותו.

לשלומי, היה רעיון שלא כל כך נהוג בחתונות, שאנו נעמוד יחד עם ההורים שלנו ונקבל את האורחים, הוא טען שבמהלך החתונה לא יהיה לנו זמן להתייחס לכל האורחים שטרחו ובאו ליום הגדול שלנו, והוא רוצה להקדיש להם ולו רגע אחד יקר של התייחסות אישית ולהודות להם על כך שהם מכבדים אותנו.

בכל הערב הרגשתי כמו נסיכה ושלומי היה הנסיך שלי, בזכותו היינו מעורבים בכל רגע ורגע, ראינו כל אורח ואורח, חשנו את פעימות ליבנו בעוצמות אדירות. יחד עם פעימות התזמורת כמובן והיום אני מברכת על כך.

בסוף הערב נסענו לבית מלון במרכז הכרמל, רצינו לצאת מהשגרה, כשממול נפרס לפנינו הנוף המדהים של מפרץ חיפה.

שישי שבת נסענו לבית מלון בזיכרון יעקב. זה היה בערך ירח הדבש שלנו, משקוליים כספיים נאלצנו להסתפק בכך. אך בשבילנו כל היחד שלנו היה ירח דבש אחד ארוך…