הספד – נאוה מנסורה

ילד אימפריה שלי

כל דבר היה לך פשוט כל כך ובצחוק גדול הפכת כל קושי למה בכך.

ילד חזק, חכם, חרוץ, פיקח, פדנט, אפילו את האסון הזה צפית.

חרדת, ידעת ששום דבר לא מתנהל בסדר במדינה, אמרת שאתה לא יודע מה יהיה בעתיד.

אבל תדע, שכל הפוליטיקאים באו לנחם וסימנו לעצמם וי על הנייר, "היינו".

הבת שלך הגדולה שואלת: " סבתא, למה אבא שלי שומר עלי מהשמים?", היא רוצה שתשמור עליה מכאן.

והקטנה שלך שכל כך היית מאושר שהיא דומה לך בצחוק, באושר, בטוב ליבה ובחוזק שלה, קראת לה בצחוק רועם "נינג'ה", תראי אמא איזה ילדה נינג'ה.

עכשיו אלינור תצטרך במקומך להיות גם המלאך הטוב שלהן.

 

אחרי האסון שנפל עלינו עם אבא שלך, לא ידעת איך לעשות שיהיה לו טוב לשעה, לדקה.

הפכת את בתי החולים, עשית כל מה שרק אפשר שירגיש שהוא מטופל.

בעבודה החזקת בציפורניים כדי שאבא לא ידאג שאתה לא מסודר.

ולי אמרת אחרי מותו, אמא תחזיקי מעמד, בשבילי אמא.

והפכת עולם רק שיהיה בסדר.

 

מביתך עשית אימפריה.

לכל הבלוק לכל השכנים היית דוגמא לסדר, למשמעת, ליופי.

לכל אחד עזרת בלי שום ציפייה לתמורה.

היית ילד חד פעמי בדור, ילד אימפריה, שעושה כל כך הרבה להורים, לאשה, לילדים, לאחיות לחברים ולחברה כולה.

לנוח – לא הייתה מילה כזאת במילון שלך.

התנדבת 20 שנה במשמר אזרחי, לא כדי לתפוס יחסים אלא כדי לשמור שאנשים לא יעשו בכביש כבשלהם. גם זו לא הייתה מלחמה פשוטה.

בביה"ס, בצבא תמיד מצאת את המישהו שצריך תמיכה, עזרה, עידוד.

המדינה לא ידעה לשמור על אוצר כמוך, והאימפריה שלי נפלה.

 

עכשיו ילד יפה שלי, אתה בטח נח.